Daf 39b
וּמָה רָאִיתָ לִפְסוֹל בְּהַזָּאוֹת וּלְהַכְשִׁיר בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם
אָמַרְתָּ פּוֹסֵל [אֲנִי] בְּהַזָּאוֹת שֶׁמְּעַכְּבוֹת בְּכָל מָקוֹם וּמַכְשִׁיר אֲנִי בִּסְמִיכָה וְשִׁירַיִם שֶׁאֵין מְעַכְּבוֹת בְּכָל מָקוֹם
Rachi (non traduit)
שפיכת שירים לא מעכבא. בחטאת החיצונה לדברי הכל:
סמיכה לא מעכבת בעלמא. כדאמרינן בפרק קמא וסמך ונרצה וכי סמיכה מכפרת וכו':
שמעכבות בכל מקום. כדמפרש לקמיה בפרה ובנגעים:
Tossefoth (non traduit)
ומכשיר אני בסמיכה ושירים שאין מעכבין בכל מקום. דלכל הפחות חטאות החיצונות מודו כולי עלמא דשירים לא מעכבי אבל להזאות לא אשכחן בשום מקום שלא יעכבו ולפירוש רבינו תם דאיכא תנא דאמר שירים החיצונים מעכבי קשה לההוא תנא מנא לן לפסול בהזאות ולהכשיר בשירים ושמא לא דריש ונסלח תדע דלמאן דאמר נמי שירים הפנימים מעכבי על כרחין בכל פנימים קאמר מדקאמר מחלוקת בשירים הפנימים אבל בשירים החיצונים כו' ולא קאמר מחלוקת בשירים דיוה''כ אבל בשאר פנימים לא מעכבי:
וְכִפֶּר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא סָמַךְ וְנִסְלַח אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נָתַן שִׁירַיִם
Rachi (non traduit)
ונסלח אע''פ שלא נתן שירים. ליסוד מזבח החיצון דלא תימא הואיל וכתיבא בה בהדיא כפילה דועשה כאשר עשה נמי עלייהו קאי הילכך מעטינהו קרא:
אע''פ שלא סמכו. עליו זקנים:
וכפר. וכפר מכל מקום:
Tossefoth (non traduit)
ונסלח אע''פ שלא נתן שירים. וא''ת תיפוק לי מהא דדרשינן בפרק איזהו מקומן (לקמן זבחים דף נב:) בפר כהן משיח ואת כל הדם ישפך נתקו הכתוב ועשאו שירי מצוה לומר שירים אין מעכבין וה''נ נדרוש ישפך דפר העלם ויש לומר דהני מילי בפר כהן משיח כדפרישית לקמן בקונטרס דדריש מדשינה בהילוך לשונו שבכל העבודות של כהן משיח כתיב ולקח והזה ונתן וכאן לא כתיב ושפך את דמו (על) [אל] יסוד אלא בסתם ישפך שינה במשמעו לנתקן אבל הכא בפר העלם לא שינה הכתוב דהא כתב נמי יתן להכי איצטריך ונסלח מדאיתקש פר כהן משיח לפר העלם לא מצי למילף התם דלא מעכבי כיון דשינה עליו הכתוב כדקאמרת התם ק''ו לפר כהן משיח מעתה יכול יעכבנו דמאי דכתב בגופיה הוי כאילו שנה לעכב כיון דאפילו לא הוה כתב אתי מק''ו וקשיא לי דונסלח בפר העלם למה לי נילף מכהן משיח דשירים לא מעכבי וכי תימא לא ילפינן קולות הא ילפינן קולות בסמוך אמין דלא חייץ. ברו''ך:

וכפר אע''פ שלא סמך. אע''ג דלא מעכבא בעלמא הוה אמינא דמעכבא הכא כדפי' בקונטרס משום דועשה כאשר עשה עלייהו קאי ומיהו להקטרת אימורים לא איצטריך דלא מעכבי בשום מקום דאחר שהוכשר יחזור ויפסל ולא דמי לסמיכה דהויא קודם עבודת הדם ושיריים נמי עבודת הדם נינהו ומעכבי לכמה תנאי:
וּמָה רָאִיתָ לְרַבּוֹת אֶת אֵלּוּ וּלְהוֹצִיא אֶת אֵלּוּ אַחַר שֶׁרִיבָּה הַכָּתוּב וּמִיעֵט מְרַבֶּה אֲנִי אֶת אֵלּוּ שֶׁמְּכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה וּמוֹצִיא אֲנִי אֵלּוּ שֶׁאֵין מְכַפְּרִין עַל עֲבֵירַת מִצְוָה יְדוּעָה
Rachi (non traduit)
שמכפרין על עבירת מצוה ידועה. כמותו ששניהם באין על חטא הידוע ומוציא אני של רגלים שלא יהיו שוין לו שהרי אין דומין לו בכפרתו שאלו באין על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שנטמא ונכנס למקדש ואינו מכיר ולא הודע לו לא טומאתו ולא כניסתו כדאמרינן בשבועות (דף ב.):
מרבה אני שעירי עבודת כוכבים. לתורת פר העלם דבר:
כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְפַר זֶה פַּר כֹּהֵן מָשִׁיחַ הַחַטָּאת אֵלּוּ שְׂעִירֵי עֲבוֹדָה זָרָה יָכוֹל שֶׁאֲנִי מְרַבֶּה אַף שְׂעִירֵי הָרְגָלִים וּשְׂעִירֵי רָאשֵׁי חֳדָשִׁים תַּלְמוּד לוֹמַר לוֹ
Rachi (non traduit)
ת''ל כן יעשה לו. לזה ולא לאחר:
יכול שאני מרבה שעירי הרגלים וראשי חדשים. להיות פנימים ונשרפין:
אלו שעירי עבודת כוכבים. להביאן בדין פר העלם דבר ליטעון הזיה על הפרוכת ועל מזבח הזהב ולישרף חוץ לשלש מחנות לפי שבמקומו לא נתפרשו הלכותיו בפרשת שלח לך:
זה פר כהן משיח. האמור בפרשה העליונה ולא נכפל לכך חזר והקישן יחד שלימד עיכוב חיסור מתנותיו מזה:
כאשר עשה (לדם) לפר. לאו כאשר עשה קדריש שהרי כבר סירסו ודרשו אלא לפר קדריש:
Tossefoth (non traduit)
ושעירי ראשי חדשים. ואם תאמר והיאך יכול לרבותו והלא חטאת דראש חדש נאכל היה כדכתיב דרש דרש משה והנה שורף ויש לומר שעל זה הוא בא לדקדק דנידרוש משה מהכא שיהא בשריפה כפנימים:
‘As he did with the bullock’ refers to the bullock of the anointed priest; (1) ‘the sinoffering’ refers to the goats of idolatry. (2) You might think that I include the festival goats and new-moon goats. (3) Therefore Scripture states, ‘[So shall he do] with this’. (4) And what [reason] do you see for including the former and excluding the latter? Since the Writ intimates extension and intimates limitation, I include the former, which make atonement for the known transgression of a precept: while I exclude the latter, which do not make atonement for the known transgression of a precept. (5) And [the priest] shall make atonement (6) — even though he had not laid hands [on the bullock]: and it shall be forgiven to them (7) — even though he had not poured out the residue. (8) And what [reason] do you see for invalidating [the sacrifice] in the case of sprinklings and validating [it] in the case of laying on [of hands] and the residue? (9) You can answer: I invalidate in the case of sprinklings, as they are indispensable elsewhere: (10) while I validate in the case of laying on [of hands] and the residue, which are not indispensable in all [other] cases.

(1). Which is treated of in the previous section (Lev. IV, (3) seq.). This thus becomes a repetition, with the same implication that there too all the blood applications are essential.
(2). I.e., which were brought to atone for idolatry; v. Num. XV, (27) seq. which is applied to this case. The details of their rites are not explained there; by making the present text refer to them, we learn that their rites are the same as those prescribed here.
(3). To teach that their rites too are the same.
(4). But not with other sacrifices.
(5). The festival and new-moon sin-offerings made atonement for the inadvertent defiling of the Temple, of which the offender would not know at all (v. Shebu. 2a).
(6). Num. XV, 28.
(7). Ibid.
(8). Of the blood, on the outer altar.
(9). Why interpret the verse so that an omission of one of the sprinklings invalidates the sacrifice, while the omission of laying hands or pouring out the residue at the base of the outer altar, leaves it valid? Perhaps you should reverse it.
(10). Lit., ‘in all places.’ — The allusion is explained anon.
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source